הידע הגרפולוגי מסייע רבות לגילויי זיופים למיניהם. בין שמדובר על זיוף חתימה או ממש מסמך, המומחה להשוואת מסמכים, הוא מי שיפסוק בנידון. חשוב לציין, שהשוואת כתבים עומדת על יד הגרפולוגיה, אך אינה חלק ממנה. הידע הגרפולוגי מסייע רבות בידי המומחה לאיתור זיופים. הבנת תהליכי תנועת הכתיבה, והכרת הבדלי הסימנים, בין כתב למשנהו, תומכים את עבודת הזיהוי.
תחומו של הגרפולוג נוגע יותר להבנת תהליכים נפשיים ופיזיולוגיים הניכרים בסימני הכתב. תחום התמחותו הוא הייעוץ. לא כן המומחה להשוואת מסמכים, שאינו נדרש לאבחן את אישיותו של הכותב. הוא מתמחה בתחום הטכני, מתמקצע בכימיה (של הדיו והניר לסוגיו) משתמש באור אולטרה סגול, אינפרא אדום, הגדלות, מיקרוסקופים ופעולות מעבדה אחרות. בארץ ישנו קורס של המדינה בנושא השוואת מסמכים. דעתם של המורשים לכך, מקובלת בבית המשפט, כל עוד הם עומדים בקריטריונים שקובע החוק. מומחים כאלה עובדים במשטרה, מכונים אוניברסיטאיים לניתוח וזיהוי מסמכים, במכונים לרפואה משפטית, ובתחום המשפטי הפרטי.
השאלה היותר מעניינת היא, מה הוא אחוז הטעויות בתחום.
מחקרים של ה FBIשנערכו, בעיקר ע"י ד"ר משה קם, עסקו באחוז הטעויות באבחונים. ממחקריו עולה, שאחוז הטעויות בין בדיקות שנעשו על ידי גרפולוגים משפטיים מומחים נעו בין 6.5%- 0.5% בעוד שאחוז הטעויות שנעשו על ידי הדיוטות נע במחקרים השונים בין 26.1% – 38.3%. למרות זאת, אמינותה של קביעת המומחה עדיין נתונה לחילוקי דעות מסוימים.
הסיבה העיקרית היא, שבעוד טביעת האצבע לא משתנה, כתב-היד משתנה בחלק מהסימנים. טביעת אצבע היא קבועה, ולכן לפיה קל להכריע. בכתב יש סימנים שיכולים להשתנות עם הגיל, המצב הנפשי, ומושפעים ממצב הבריאות. אף על פי כן, יש סימנים קבועים כעין "מכנה משותף" לכל כתבי היד של אותו כותב, שתמיד יישארו דומים. לשם כך צריך לבחון היטיב מספר כתבי יד של אותו הכותב. קביעת אותו מכנה משותף בלתי משתנה, נסמכת על הערכות, ולא על מדידות אבסולוטיות. חילוקי הדעות המקצועיים מועצמים, משום חסרונם של קני מידה ברורים דיים, לקביעת זיוף.
השוני בין חתימות שונות של אותו אדם יכול להיות גדול יותר מהשוני בין חתימה מקורית ומזויפת. השאלה היא מה הם השינויים ומה הן הזהויות בין החתימות, ואיזה משקל מקבל כל סימן. למשל – סימן ייחודי חריג וקבוע בכתב, משפיע על קביעת המומחה יותר מכמה סימנים די שגרתיים, בינוניים בעוצמתם, המופיעים בקביעות. למשתנים אלו אין מדד קבוע להכרעה. יותר מכך, אדם יכול לסגל לעצמו סוגי חתימות שונות לצרכים שונים, או בתקופות שונות, ואז יקשה עוד יותר להכריע. שיקולים אלה ואחרים גרמו לכך שבתי משפט בארה"ב דחו חוות דעת של מומחים מורשים, בטענה שלא נעשה מחקר מדעי אמפירי, הבודק את תקפות הטענה שאין כתבי יד זהים לגמרי.
בית המשפט דרש רמת ודאות בזיהוי, הדומה לדגימת ד.נ.א., או טביעת אצבע. הסיכוי למצוא שתי טביעות אצבע זהות הוא אסטרונומי. משום כך התקשו המומחים לעמוד בכל חלקי תקנת דאוברט המונה את הקריטריונים המחמירים לקביעה מיהו מומחה ועל מה מתיר בית המשפט להסתמך. מכל מקום, קביעת מומחה על מסמך מסוים, אם הוא מזויף או מקורי, לא נסמכת על הסימנים הגרפולוגיים בלבד, אלא על הדיו והניר, כאשר כל האפשרויות שמציעה מעבדה מודרנית עומדים לרשותו. משום כך, קיום הבדל מהותי בין הגרפולוג, המאבחן אשיות ועוסק בצד הפסיכולוגי והייעוצי, לבין המומחה לכתבי יד העוסק בצד הטכני של המסמך.
בשנת 1983 פרסם מגזין החדשות הגרמני 'שטרן', חלקים ממה שנודעו אחר-כך בשם יומני היטלר. המגזין שילם כ-6 מיליון דולר, עבור שישים ספרונים ושתי "מחברות מיוחדות", שכיסו את התקופה שבין שנת 1932 עד 1945 העיתונאי היידמן טען שגילה את היומנים במנחת מסוקים ליד דרזדן, הגיש אותם לבדיקה אצל מספר מומחים להיסטוריה של ' מלחמת העולם השנייה, אלו הכריזו על האותנטיות של המסמכים. למרות שהיומנים לא נבדקו על ידי מדענים בצורה יסודית. לתגלית היה הד רב בכל העולם. בארה"ב הראתה הטלוויזיה צילומי תקריב של היומנים. גרפולוגית אמריקאית שראה את החתימה של היטלר בסוף היומן ידעה מיד שהיומנים הם זיוף. החתימה הייתה זהה לחתימה שהייתה לו בצעירותו. עם השנים הוא השתנה, והגרפולוגית ידעה שלא יתכן בשום אופן היטלר חתם כך בבגרותו. בתוך שבועיים התגלה שהיומנים הם "זיוף מגושם וגרוטסקי" עורכי ה'שטרן' והמזייף משטוטגרט, נעצרו ונשפטו.
את הסיפור הזה הבאתי כדי לחדד כמה קשה לזייף מסמכים.
עפרה הר כסף, מכון "קו נקודה" ליעוץ גרפולוגי