כיועצת כלכלית למשפחות רציתי לכתוב אחרי פסח על החוויה הנהדרת שהייתה לנו כשהחנויות היו סגורות ועשינו דיאטת קניות – דיאטת רעב בקניות.
זה מה שהתחשק לי לכתוב, ואז הבת שלי אמרה לי בהערת אגב מלאה רגש של כמיהה – מתי כבר אפשר יהיה לצאת לקניות? אני מרגישה, שעד שלא אוציא 2000 ₪ ביום אחד – לא אירגע… ואז – שמעתי את הבן שלי מתלונן: התקשרתי מוקדם בבוקר לקו טלפוני להזמין ספרי קריאה ואני מספר 117 בתור. חייבים ספרים לחג, אי אפשר יהיה להסתדר בלי!!! מה נעשה???
אני, יועצת כלכלית שחולמת על היום, בו נלמד לוותר, נעשה הפרדה בין חיוני – חשוב – מותרות, ונקנה את החיוני והחשוב, ורק כשיש לנו יכולת כלכלית נקנה את המותרות, ואני ששה להזדמנות, ולא אכפת לי אם יקראו לה קורונה או קוביד 19, העיקר שהיא תקדם אותנו למקום הזה, וכשאני שומעת בסביבה דיבורים על מינימליסטיות ושינוי הרגלי צריכה אני מתלהבת ושמחה על חזון אחרית הימים שמתגשם, אבל המציאות – קצת שונה ואני מעדיפה להיות ריאלית מאשר לסחוף אותך לדמיונות.
לא כל כך מהר נחזור לשנים שלפני המהפכה התעשייתית.
לא נחזור לגור באוהלים וללכת לישון כשהשמש שוקעת ולכבס בנהר. וכמו שאת מבינה שזה קיצוני, תביני שאנחנו חיים בדור מסוים. אנחנו נמשיך לצרוך, לקנות פחות או יותר כמו שעשינו עד היום. טובי המוחות שוקדים עכשיו על רעיונות איך לגרום לנו להמשיך לקנות, למרות הכל, איך לחזור כמה שיותר מהר להרגלי צריכה קודמים שלנו, ואיך לעורר בנו צרכים חדשים.
ודווקא בגלל זה, חשוב שלא נחיה באשליות שיגרמו לנו להגביל את עצמנו בצורה קיצונית יחסית למה שהיינו רגילים בעבר. כי אז, מה שעלול לקרות כמו מה שקורה בדיאטת רעב, שאחריה עולים את כל הקילוגרמים חזרה + ריבית.
תביני, אני לא אומרת: קדימה! תמשיכי לקנות! אם אין לך כסף – קחי הלוואות!
ספרים? זה צורך חיוני! בגדים? ברור! כמה שיותר!
אני רק רוצה להזהיר אותך שלא תהיי קיצונית. אל תחיי באשליות של: לא קונים ולא צריך.
כי אחרי זמן הצורך בקניות מתפרץ ובבולמוס בלתי נשלט מול המחשב או בחנויות אנחנו רוכשים פריטים רק כדי לפצות את עצמנו על הרעב שנכפה עלינו.
שמרי פחות או יותר על הרגליך, כמובן, כמו שגם הזכרתי בפוסטים הקודמים, עם ערנות וזהירות מול שינויים כלכליים צפויים אישיים ועולמיים. ואם הקורונה נתנה לך הזדמנות לעשות שינויים אישיים מיטיבים בקניות שלך, תעשי אותם בצורה מאוזנת.