אומרים שמצב העסקים היום מורכב, שקשה לנהל עסק, שנשים אינן יכולות לפרוץ קדימה, ותמיד תהיה תקרת זכוכית שאין לפרוץ. אומרים שעסקים נסגרים, אומרים שתשעים אחוז מהעסקים פושטים רגל תוך שנה, וממי ששורדים רק חמש אחוז יצליחו ויהיו באמת ריווחיים – הסטטיסטיקות מפחידות, העולם משתנה, האמנם?
לפני שלוש מאות וחמישים שנים בערך, חייתה בגרמניה גליקל מהומל, סוחרת בעלת עסק בינלאומי של אבנים טובות וסחורות אחרות. גליקל מספרת על חייה בארבעה כרכים שכתבה בלילות לבנים כשהשינה נודדת ממנה. כשקראתי את הספר של גליקל לראשונה, קראתי אותו כמורה להסטוריה שרוצה לדלות ממנו פרטים על חיי היהודים בגרמניה. אחר כך קראתי את הספר כמו אמא יהודיה שקוראת את הסיפור של אימהות בכל הדורות – צחקתי כשגליקל סיפרה כמה טוב שהיא והבת שלה ילדו שתיהן יחד בנות וככה "אין שנאה וקנאה" אם לאחת היה נולד בן. התחברתי לגמרי כשגליקל מתארת מה לבשה במסעות ואיך בעלה רצה שהיא תיראה. היה לי עצוב לראות מה קורה כשדואגים מה יגידו בשידוכים, ואיך זה מתאים גם לימים שלנו…
בפעם השלישית קראתי את גליקל כספר עסקי, כשאני פתחתי עסק עצמאי. עכשיו ראיתי את גליקל הבינלאומית, סוחרת האבנים היקרות והמטבעות של הקיסר, זו שעושה נטוורקינג ענק בין יהודים בכל ארצות אירופה ובין גויים מהמעמדות הכי גבוהים והכי משפיעים. וכמה שהיא הייתה חכמה!
הנה טיפ של גליקל:
עשו נטוורקינג!
ומעשה שהיה כך היה:
בחתונה של גליקל השתתפו גם כמה גויים, ומהשרים של דוכסים הסביבה, והיא מעידה שמאה שנים לא זכה יהודי לכבוד כמו שהיה בחתונה שלה בהומל. גליקל מזכירה אירוע קטן שהיה בחתונה, כאשר חמיה ביקש לרכוש מפורטגזי בשם מוקטו " שעון קטן של זהב משובץ באני חן מחיר כת"ק ר"ט. [500 רייסטהלר, כלומר – דולר גרמני] "לתתו במתנה לפרינץ, אבל אחד מידיו אמר אם היה כאן הפרינץ העליון אז כדאי היה לעשות כדבר הזה.
למעשה המתנה לא ניתנה, וגליקל מספרת שלאחר זמן קצר מת הקורפורנץ והפרינץ הצעיר ירש את מקומו. "בכל פעם השהיה מחותני ר' אליהו פוגש את הידיד הזה היה מוכיח לו על זה. ובאמת, אם היה מחותני נותן לו אז במתנה את השעון לא היה שוכח את זאת לעולם, כי שרים גדולים כאלה אינם שוכחים דברים כאלה". והנה הוחמצה ההזדמנות לנטוורקינג שווה!
המסקנה של גליקל: אין צועקים על שעבר [טיפ חשוב בפני עצמו!] אבל קשרים עם אנשים הם עניין של תזמון, וחלילה להחמיץ הזדמנויות.
* * *
את מתמודדת עם רמאים? זה כלום לעומת מה שגליקל עברה, ותראי מה היא אומרת על הפסדים עסקיים:
בעלה היה שותף עם משה הלמשטט, שגליקל מספרת עליו שכאשר היה בידו כסף, היה לו קשה להרגיש שזו הלוואה והתנהג כאילו הכסף כבר שלו. הרווחים היו מועטים, והקרן התבזבזה על כרכרה מפוארת עם שני סוסים ועל בגדים ומותרות, ומשה הלמשטט הושם בכלא בגלל חובותיו.ר' חיים האמל נסע לשטטין לבדוק מה עם החשבון, מלבד הוצאות הדרך מתברר שיש חוב של 5500 רייכסטהלר, והשטרות שניתנו לא כובדו גם אחרי שנה וחצי. משפחת סג"ל שהייתה צעירה עדיין בעסקים, הוכרחה לשמור בסוד את ההפסדים ולהתנהג כאילו הכל כשורה, למרות שהיה עליהם לפרוע עוד שטר של 15000 רייכסטהלר וגם התחייבו לנדוניה לבן. גליקל מספרת שכמעט חלתה מרוב צער, אבל אמרה לכולם שהכל בגלל שהיא עומדת ללדת וחלשה… השותף של ר' חיים האמל רצה לפנות לערכאות אבל בעלה של גליקל, ר' חיים, לא הסכים לכך ושלח לגליקל מכתב "דברי תנחומים כי נהיה שמחים בחלקנו והשי"ת ימלא חסרוננו ממקום אחר, וכך היה".
המסקנה של גליקל: השם הטוב שלך בעסקים חשוב ביותר וכשאת משדרת שמחה ואמונה את מעבירה מסר של הצלחה – ואז כולם רוצים לעשות אתך עסקים, לקנות ממך ולסחור אתך. כדי לשמור על החיוך את צריכה לעשות עבודה מבפנים: תשמחי בחלקך ותודי לה' על חסדיו.
גליקל מספרת על חילוקי דעות, על סכסוכים, על פשיטות רגל ועל חנויות שבעליהן הפקידו אותם בידיים של עובדים חסרי אחריות שרוקנו את החנות ואת הקופה כשבעל הבית סומך עליהם בעיניים עצומות ובלי לחשב בקפדנות כל הוצאה. היא מתארת את המתח הנפשי שמתלווה לכל עסק, את האמונה בד' ואת ההצלחה שמגיעה ממקום לא צפוי, כשהתכנית אינן הולכות כמו שחשבה. ההשלמה שלה עם כל הקורות אותה ואת ילדיה, החיזוק ששאבה ממשפחתה ומלימוד התורה, ההערצה שלה לתלמידי חכמים – כל אלו ממלאים את דפי הספרים שלה בתוכן יהודי אותנטי שמחזק כל בעלת עסק בימינו.
יש כל כך הרבה מאמרים להעצמת עסקים אבל שוכחים שם את המנהל הראשי ואת האמונה
תודה על התזכורת תמיד זה במקום ולתועלת.
עכשיו לגבי העסק שלי אני מחפשת כיוון להצמיח אותו ולהצליח לשווק ליותר לקוחות, יש לכם מה להציע?
תודה