כיף לדבר עם מרגלית, ולא רק בגלל שהיא נחמדה. בכל פעם שאנחנו נפגשות היא מספרת על מיזם חדש שהיא שותפה בו, פרוייקט נוסף עליו היא עובדת, רעיון שנֶהֱגָה ועכשיו צריך לגלגל. השיחות איתה תמיד מעניינות, הן מעין טיול וירטואלי בעולם של יזמות.
ויש עוד כמה דברים שאני רוצה לספר לכם על מרגלית. מרגלית היא עולה מארצות הברית. שם, במערב, היא עבדה במשך עשור ומחצה עם ארגוני ענק, חברות מובילות במשק. כאן בארץ, היא עדין מנסה למצוא את מקומה, להשתלב בחברה רצינית או לבנות עסק מבוסס. וזה קשה מאד, זה מתסכל, ואפילו לצופה מן הצד, זה כואב.
באחת השיחות האחרונות שלי עם מרגלית שוחחנו על מגוון המיזמים שבהם היא עוסקת ומרגלית אמרה "אני יזמת סדרתית. הראש שלי לא נח, אני צריכה את המגוון, את העיסוק במספר דברים בו זמנית".
יוריקה! איך לא חשבתי על זה עד עכשיו?
העובדה שמרגלית אינה מתבססת היא לא למרות היצירתיות, כי אם בגלל יזמות יתר.
ה-feature הזה של מגוון – הוא באג. הצורך הזה של עיסוק במספק דברים במקביל – הוא מוקש.
התנעה וייזום דורשים אנרגיה רבה: במכונית, בתהליכים ובפרויקטים. זאת ועוד, מיזמים צריכים מיקוד, תשומת לב, ליווי וכוונון. בלי אלו, קשה, עד כדי בלתי אפשרי, למיזם להתפתח. הזרע של הרעיון צריך הרבה ליטוף, אור והשקיה עד שהוא מכה שורשים. וכשעסוקים במספר מיזמים בו זמנית, יוצרים מקרה קלאסי של "תפסת מרובה לא תפסת".
חלוקת הקשב שלנו מוגבלת.
פרופסור דניאל כהנמן בספרו "לחשוב מהר לחשוב לאט" מסביר כי מנגנון החשיבה שלנו מחולק לשתי "מערכות" שאותם הוא מכנה "מערכת 1" ו"מערכת 2":
"מערכת 1" פועלת מאחורי הקלעים, במהירות ובלי לדרוש ריכוז או מאמץ. היא זו שמייצרת את המחשבות שכאילו צצות מאליהן: מאינטואיציה ואסוציאציות ועד לזיהוי פרצופים.
לעומת זאת, "מערכת 2" היא החשיבה המודעת והמרוכזת. בעזרתה פותרים בעיות ומקבלים החלטות סופיות. היא ליניארית, אטית כמעט כמו קצב הדיבור, ועשויה לדרוש ריכוז ומאמץ.
כש"מערכת 2" פועלת, היא תופסת הרבה משאבים, היא יכולה לפעול על דבר אחד בלבד בכל נקודת זמן. לכן, אנחנו יכולים לנהל שיחה ("מערכת 2") ולנהוג בכביש פתוח ("מערכת 1") בו זמנית, אבל איננו מסוגלים לחנות חניה מורכבת ("מערכת 2") ובאותה עת לנהל שיחה ("מערכת 2").
יוזמות, יכולות להיוולד כתוצאה של אינטואיציה של "מערכת 1", אבל המימוש שלהן, הוצאתן לאור, דורשת מאמץ של "מערכת 2". אפשר לתחזק מספר פעילויות שוטפות בו זמנית, אפשר אפילו לפתח מיזם בעת שמתחזקים פעילויות שוטפות כאלו ואחרות, אולם אי אפשר לפתח מספר יוזמות במקביל.
הרבה יזמים מתחילים נכשלים בכך שהם מאמינים שהם כן יכולים להפעיל את "מערכת 2" על מספר מיזמים בו זמנית. ראינו מידי הרבה סטארט-אפים שעבדו על רעיון מצוין ועוד רעיון נפלא ועוד רעיון שלא היה מעולם כדוגמתו ובסוף – סגרו את החברה על כלל רעיונותיה.
בשביל שהיוזמה שלך באמת תתפתח לעסק בר קיימא, צריך למקד בה את המאמץ, הקשב, הריכוז והמשאבים. זו גם הסיבה שמדברים על יזמים סדרתיים, הם עומדים מאחורי מיזמים רבים הערוכים באופן המציין התרחשות של פעולות או של אירועים בזה אחר זה.
ליצירתיים שבינינו זה קשה. המח יוזם ללא שליטה, הרעיונות צומחים כמו פטריות אחרי הגשם. בלתי אפשרי לעצור אותם וקשה מאד להתעלם מהם. ואז אנחנו מוצאים את עצמינו כמו מרגלית. מתחילים פרויקט, ועד לשיחה הבאה כבר מתחילים פרוייקט אחר. הגישה הזו מרתקת, היא הופכת שיחות למעניינות ואת החיים לרבגוניים, אבל היא אינה מייצרת יציבות, היא לא מהווה פלטפורמה לפיתוח של עסק.
איך מתמודדים עם הרעיונות המזיקים האלו? אני בעד לרשום אותם. להסתובב תמיד עם פנקס רעיונות ובכל פעם שיוזמה מתפרצת ומאיימת לפגוע ביוזמה אחרת שטרם יוצבה, לרשום את החדשה. לומר לרעיון את מה שאומרים הפקידים בבנק "היוזמה המטופלת כרגע מקבלת את מירב תשומת הלב, וכשיגיע תורך, גם אתה תקבל את מקסימום הקֶשֶב שלי".
ואז, מהר מהר, לחזור למיזם שבבניה, ולחזק אותו ברצף של פעולות שמתרחשות בזה אחר זה.
להיות יזם סדרתי.
מאת: גבירה מילווארם
