מוכר התיאור הלגלגני על סופר סת"ם שכותב מזוזה אחת כל יום, בסך הכל ארבע מזוזות בשבוע, ובסיכום – עשר מזוזות בחודש. האמירה הצינית מתייחסת ליכולת המוגבלת של עובד עצמאי להיות בוס על עצמו, לפעול מתוך משמעת עצמית ולהיכנס למסגרת מחייבת של תפוקות בעבודה. בכל זאת, רבים רבים פונים לאפיקים של עסק עצמאי זעיר או גדול יותר כדי להתפרנס. חלקם משום שאינם מוצאים עבודה משתלמת כשכירים וחלקם משום שאינם מסתדרים עם עבודה מגבילה של שכיר שיש לו בוס "על הראש" שאומר לו מה תעשה ומתי תפעל.
המציאות של עסקים עצמאיים קטנים ו"עסק של איש אחד" שכיחה במיוחד באוכלוסיית נשים חרדיות שחלקן עובדות כפרילנסר בארגונים גדולים יותר, וחלקן עובדות מהבית. עבודה מהבית נראית כהתגשמות החלום של אם יהודיה: אשת חיל שמביאה את לחמה ולא ממרחק! גם צופיה הליכות ביתה מקרוב וגם עשתה ותמכור. האם המציאות אכן כל כך וורודה? מניסיוני כיועצת ארגונית לעסקים ולמוסדות עולה תמונה מורכבת יותר.
שכירים עובדים מהבית הרעיון של עבודה מהבית עלה במוחם של מעסיקים ולא של אמהות. הללו רצו לנצל כוח עבודה זול נוסף, לחסוך בעלויות תקורה לעסק שלהם, לחסוך תשלום עבור נסיעות ולחסוך באחזקת מקום וציוד.
תופתעו: זה התחיל עם נולים לטווית צמר באנגליה במאה התשע עשרה, והתשלום היה לפי התוצרת שיוצרה בבית והובאה למפעל [ולא לפי שעות]. הרעיון התרחב ותפס תאוצה כאשר הטכנולוגיה החלה לאפשר מעקב אחר המחשב של העובדת בביתה וכשנושא זיהום האויר ופקקי התנועה עלו לסדר היום הציבורי. גברים ונשים רצו לחסוך שעות עבודה שאינן אלא שעות שהייה בפקקים ולחסוך עלויות של נסיעות וכו'. האינטרס היה משותף לעובדים ולמעסיקים ושכירים שעד כה נסעו לעבודה והתנחלו במשרד לשמונה-תשע שעות ביום, החלו לעבוד מן הבית. גרפיקאית בעיתון, עיתונאית, סופרת, מנהלת חשבונות – החלו לשלוח חומרים במייל ולעבוד מהבית. מזכירות מעניקות שירותי משרד מביתן הפרטי וטלפניות עונות ללקוחות מהבית. מנתחת תוכנה נפגשת עם לקוחות במשרד ומבצעת את כל שאר העבודה מהבית, מול המחשב הניד שלה, ומתכנתות כמו בודקות תוכנה יכולות לבצע את העבודה שלהן באותה מתכונת.
אם זה כל כך טוב, מדוע את, מנתחת מערכות ובודקת תוכנה נוסעת לעבודה?
כי המציאות טפחה על פניהם של שכירים שהחלו לעבוד מן הבית. הם התלוננו שהם מאבדים קשר עם החברה וחשים מנותקים ולא שייכים. העבודה נעשית משמעותית וערכית כאשר העובד חש שהוא מחובר למשהו גדול וחשוב. הניתוק גרע מתחושת המחויבות שלהם ומהמוטיבציה. הם נוכחו לראות שעובדים אחרים מקודמים כי הם במשרד ומקבלים פידבקים יומיומיים וגם רואים אותם, ומי שרחוק מן העין – מתרחק מן הלב. חלקם חשו שהם מוותרים על הדינמיות והפעילות החברתית שמאפיינת את מקום העבודה הרוחש והם לא הצליחו להניע את עצמם לעבוד ללא האווירה הפעלתנית שהתרגלו אליה. בצוות מקבלים הדרכה, יעוץ, משוב וקשרים שעוזרים לכל עובד להתפתח ולהתקדם בתוך החברה ומחוצה לה. העובדים בבית ויתרו על הקשרים הללו ועל התמיכה והידע שהם מעניקים ונותרו מאחור. כל אלו, ועוד גורמים אחרים, גרמו שעבודה מן הבית לא תהפוך למקובלת ולרצויה למרות שמבחינת הטכנולוגיה ואופי העבודה אין בעיה לאפשר לעובדים לעבוד מן הבית.
שוב התברר שאנשים הם קודם כל אנשים ורק אחר כך עובדים: הגורם האנושי והאופי האנושי חזקים מכל התפתחות טכנולוגית ומשפיעים יותר מכל. העובדים ממשיכים לנסוע לעבודה ולהתלונן על הפקקים, ואמהות מודות בשקט שהעבודה בחוץ מאווררת אותן ונותנת להן גם פסק זמן של נשימה וניקוי ראש ממטלות הבית. עצמאים עובדים מהבית עבודה מהבית התאימה לעצמאים בגלל סיבות אחרות. מלבד אמהות שרוצות להיות עם הילדים, יש השיקולים הפיננסיים שעשויים להיות אילוץ של ממש: אישה שפותחת עסק חייבת למזער את עלויות פתיחת העסק ולהימנע מהוצאות תקורה שאינן תלויות בהכנסות. בעסקים יש הוצאות על בסיס הכנסות – למשל, רק אם הזמינו סדנה יש הוצאות נסיעה. במצב כזה קל לנהל את תזרים המזומנים. אבל אם יש הוצאות קבועות גם כשאין כלל הכנסות – המצב הופך להיות מורכב יותר ולפעמים גורם להפסדים. עסק שמתנהל בבית מקטין ביותר את כל ההוצאות הקבועות הללו [שכירות, נקיון, תקשורת, חשמל וכו'] ומוריד מהסיכון שאת נוטלת על עצמך. ומלבד זאת, למה לשלם שכירות לשנה אם אני עובדת רק יום אחד בשבוע במשרד?
שיקולים אלו מובילים אימהות רבות למכור מהבית ויטמינים ולהעניק יעוץ תזונתי, נטורופתי וכדומה. הן סוגרות חדר ופותחות בו מיטה והופכות אותו לחדר טיפולים של רפלקסולוגיה וקוסמטיקה. הן מעמידות עוד מקרר קטן במרפסת ומוכרות משם מוצרי אפייה וטבע. הן סוגרות את הסלון, מוסיפות כורסה חדשה ומחבקת וחבילת טישו ופותחות חדר טיפולים מתקדם ליעוץ זוגי, יעוץ על פי תווי פנים, יעוץ תעסוקתי, גרפולוגיה, טיפול בשלושה מימדים ובכל אחת ממגוון השיטות שקיימות בעולם הפסיכולוגיה והייעוץ. אימהות מעבירות בחדר מיוחד בבית שיעורי נגינה, ציור, פלסטלינה. הן מדריכות הורים ואפילו מקיימות סדנאות הורים וחוגי בית בכל תחום שהוא.
כל אחת מאיתנו חוותה מקרוב עסק ביתי כזה, או כבעלת הבית או כלקוחה, או בשני הצדדים של המטבע. לכן, אנחנו גם מודעות מאד מאד לבעייתיות שבעסק בייתי. מכיוון שרוב השיקולים לפתיחת עסק מהבית נוגעים לפיננסים, חשוב קודם כל לציין שעסקים מהבית מתקשים לגבות את הכסף המגיע להם: לקוחות מרגישים בנוח לבקש הנחה – האווירה ביתית ובלתי פורמלית וקשה לבעלת העסק להיות אסרטיבית ולעמוד על תנאי התשלום שהיא מעדיפה. לקוחות מרגישים שהם התפשרו על מקום מקצועי כדי לקבל מחיר נמוך ומצפים לסדנה מוזלת, יעוץ במחיר נמוך ממחירי השוק ובכלל – שיבואו לקראתם בעניין התשלומים. זמן העבודה מתארך שכן האווירה הביתית מקשה על סיום הפגישה – אנשים נשארים עוד קצת, משוחחים, מדברים על עניינים אישיים ומביעים דעה על הבית – הפגישה נתפסת גם כאירוח.
בעבודה, כידוע, זמן הוא כסף. עלויות עקיפות: מכיוון שהלקוחות מגיעים הביתה, יש לנקות ולקרצף, להביא שמרטף בשעות לא רגילות, לארגן את הבית כך שיהיה אפשרי להכניס אנשים זרים ולוותר על מקום ועל זמן של המשפחה. איך מתמודדים? בעוד ששכירים ויתרו כמעט על עבודה מהבית, ועובדים – במקרה הטוב – יום אחד בשבוע מהבית, ובשאר הזמן בארגון עצמו – אמהות עצמאיות, בעלות עסק, יזמיות וכאלה שיש להן "עסק של איש אחד" – אינן מוותרות בקלות. הן רוצות להיות בבית, וגם אינן מכירות מרחב עסקי אחר שייתן מענה לצרכים שלהן.
מרחב עסקי נקרא גם "Hub " ומרחבים כאלה הוקמו בעולם כולו ולאחרונה גם בישראל. הרעיון הוא לתת לעצמאים מקום לעבוד בו ממש כאילו הם "הולכים לעבודה" אבל בלי החסרונות. כלומר, את עצמאית, אין בוס שכובל אותך לשעות מסוימות ולתפוקות אבל קל לך יותר לפקח על עצמך ולעבוד מתוך משמעת עצמית כשאין בסביבה מכונת כביסה וסירים על האש.
Hub מיוחד לנשים חרדיות נפתח בירושלים, במיקום מרכזי – בנין שערי העיר קומה 9 – ומטרתו להוות כתובת עסקית לנשים חרדיות, יזמיות ואף כאלה שיש להן עדיין רק רעיון לעסק. המילה Hub מקורה באנגלית והמובן הוא מרכז דינמי שבו מתרחשים דברים – צומת עצבית פעילה, וגם מרכז הגלגל שמסתובב.
כמטפורה, הHub הוא מקום שבו קורים דברים: מתרקמים קשרי עסקים, נטוות רשתות של נטוורקינג, נשים שעד כה עבדו בבדידות מהבית מקבלות פרץ של מוטיבציה והתפוקות עולות. בHub ירושלים אפשר לקבל לקוחות בדיסקרטיות, אינך צריכה להלחיץ את הילדים ולקרצף לפני בואם. המקום יוקרתי ולא תצטרכי להתפשר על מחיר ביתי נמוך. את יכולה לשכור את החדר או את עמדת המחשב לפי ימים ושעות ולהוציא כסף רק כשאת יודעת שאת מכניסה.
הHub מספק גם יעוץ מקצועי, סדנאות ומידע עסקי עדכני לחברות הHub . גם מבחינת ניהול הזמן, יציאה מהבית לעבודה בהאב פעם או פעמיים בשבוע מעלה את התפוקות שלך: בהעדרם של הסחות דעת את עובדת בצורה ממוקדת יותר. בכל פעם שאת מפסיקה את עבודתך כדי להרגיע תינוק, להפעיל מכונת כביסה, לכבות את האש – את מפסידה עוד 10 דקות [כך על פי מחקרים!] של עבודה.
מדוע? כי לוקח לך זמן, לפחות עשר דקות, להיכנס שוב לעניין שבו היית עסוקה. לקוחות מרגישים במשרד ואינם מתעכבים לשיחת חולין שלא לצורך. כבר אמרנו שזמן הוא כסף – והתמהמהות עם לקוחות היא גזלת זמן שגם גורעת מהדימוי המקצועי שלך. כשאת יודעת שיש לך כאן שש שעות ואז את חייבת לחזור הבייתה – תחושת הדחיפות שנוצרת מפעילה את היצירתיות שלך ואת מגלה שעבודה שיכולה הייתה לגזול יומיים מהמשפחה, ארכה פחות מיום עבודה אחד. העבודה מתרכזת לשעות עבודה הגיוניות – לא שלוש עד חמש לפנות בוקר. לסיכום, עבודה מהבית עובדת לך הכי טוב כשאת משלבת אותה עם עבודה בחוץ. מצד אחד את גמישה עם השעות, אינך צריכה לדווח על שעות ואת מרוויחה לפי תפוקות. מצד שני, אינך מלחיצה את המשפחה והילדים, את מגדירה היטב שעות עבודה ואת מתמקדת בעבודה שלך כדי להיות מקצועית ואפקטיבית. את מוזמנת לנסות משהו חדש – לבקר ולהתרשם.
אבסורד: על הקיר של הרפלקסולוגית שלי תלויות תעודות בשווי 150,000 ₪ והיא אומרת שאין לה כסף לשכור חדר טיפולים! לדעתי, היא פשוט יודעת היטב לרפא, אבל לא מקצועית בניהול עסק.
אני מכירה רבות כמוה! תבינו שההשכלה שלכן צריכה לכלול גם ידע עסקי ולא רק ידע מקצועי. בינתיים אתן עובדות, אבל לא מרוויחות מספיק כסף [אם בכלל]. עבודה מהבית היא אידאלית לאימהות בעלות עסק, יזמיות ובעלות מקצוע כישרוניות ומקצועיות במיוחד שמרוויחות יותר כשהן מנהלות את הלקוחות שלהן בעצמן. עם זאת, כדאי מאד לשלב גם יחסי ציבור, מפגשים עם קהל ועמיתות, סדנאות הדרכה לקידום העסק והשקעה בניהול עסק ולא רק בידע המקצועי של העסק עצמו.
